מודעת דרושים עלתה לאוויר. עברו שבועיים. בתיבת המייל: כמה קורות חיים לא קשורים, מועמד אחד שלא ענה לטלפון, והרבה שקט. את הסיפור הזה אני שומעת מבעלי עסקים שוב ושוב, וכמעט תמיד מגיעה אחריו אותה מסקנה שגויה: אין עובדים.
יש עובדים. יש אפילו עובדים מצוינים. הם פשוט לא נמצאים איפה שהמודעה מחפשת אותם, והמודעה עצמה לא נותנת להם סיבה אחת טובה לזוז. בואו נפרק את זה, חלק אחרי חלק.
העובד הטוב כבר עובד במקום אחר
הנה האמת הלא נעימה: העובד שבאמת שווה לגייס לא סורק לוחות דרושים. יש לו עבודה. הוא עסוק בה ממש עכשיו. הוא לא קם בבוקר כדי לחפש מודעות, ולכן מודעה שנכתבה בשביל מי שמחפש עבודה פונה מראש לקהל הלא נכון.
המשמעות פשוטה: המודעה צריכה לעבוד גם על מי שלא מחפש. היא צריכה להגיע אליו במקום שבו הוא כבר נמצא, בפיד, בקבוצות, אצל חברים שמשתפים, ולגרום לו לעצור רגע ולחשוב: רגע, זה אולי שווה בדיקה. זה רף אחר לגמרי ממודעת לוח, וזו הסיבה שרוב המודעות לא עוברות אותו.
״צוות צעיר ואווירה משפחתית״ זו לא הצעה
רוב המודעות נראות אותו דבר: דרושים, צוות צעיר ודינמי, אווירה משפחתית, שכר הולם למתאימים. המשפטים האלה לא אומרים כלום, כי הם לא עונים על השאלה היחידה שמעניינת מועמד טוב: מה יוצא לי מזה.
מועמד שכבר עובד שוקל מעבר רק אם ההצעה שמולו ברורה ועדיפה על מה שיש לו היום. לזה אני קוראת הצעת מעסיק מנוסחת: עמוד אחד שעונה בכנות על השאלות שכל מועמד שואל בלב, עוד לפני שכותבים מילה אחת במודעה עצמה.
כשההצעה הזאת קיימת, המודעה כמעט כותבת את עצמה. כשהיא לא קיימת, שום ניסוח מתוחכם לא יציל אותה.
- כמה משלמים, או לפחות איך בנוי התגמול
- איך נראה יום עבודה אחד, באמת, בלי ייפוי
- מה לומדים בתפקיד ולאן מתקדמים ממנו
- מה מקבלים כאן שהמקום הנוכחי לא נותן
מודעה טובה מסננת, לא רק מושכת
הפחד של רוב המעסיקים הוא לצמצם: אולי מישהו טוב יירתע מהדרישות? אז מרככים, מעמעמים, כותבים מודעה שכל אחד יכול לענות עליה. התוצאה מוכרת: ערימת פניות לא מתאימות, ושעות של ראיונות מיותרים.
ההפך הוא הנכון. מודעה שאומרת בבירור מה התפקיד דורש, מה הוא לא, ולמי הוא לא מתאים, עושה חצי מעבודת המיון לבד. מי שלא מתאים מסנן את עצמו בבית, ומי שכן פונה כשהוא כבר מבין למה. כל משפט מסנן במודעה חוסך ראיון מיותר ביומן שלך.
מהמודעה ועד הטופס: הדרך חייבת להיות קצרה
״לשלוח קורות חיים למייל״ הוא המקום שבו רוב הפניות מתות. מועמד שגולל בטלפון לא עוצר עכשיו לחפש קובץ ישן, לפתוח מייל ולנסח פנייה רשמית. במיוחד לא מועמד שכבר עובד, שבסך הכול הסתקרן לרגע.
מה כן: דף נחיתה שממשיך את המסר של המודעה, וטופס קצר שנוח למלא מהטלפון. שם, טלפון, שאלה או שתיים שעוזרות למיין. זהו. את קורות החיים אפשר לבקש אחר כך, ממי שכבר בתהליך. זה, אגב, בדיוק סוג מערכי הגיוס שאני בונה בקמאי ללקוחות שלי: הצעה מנוסחת, מודעה, דף נחיתה וטופס, מחוברים לרצף אחד שעובד.
מועמד שמחכה יומיים נעלם
פנייה של מועמד היא רגע של החלטה, והרגע הזה קצר. מועמד שמילא טופס ומחכה יומיים לתשובה כבר לא שם: ההתלהבות ירדה, הספקות חזרו, ואולי מעסיק אחר הספיק לפניכם. כשמדובר במי שיש לו כבר עבודה, הרגע הזה לא חוזר.
לכן מענה מהיר הוא לא נימוס, הוא חלק מהמערכת. אישור אוטומטי ברגע השליחה, התראה מיידית למי שמטפל בגיוס, ושיחת טלפון עוד באותו יום. מועמד שמרגיש שמחכים לו בצד השני מגיע לראיון בראש אחר לגמרי.
מודעת דרושים היא לא פוסט, היא קצה של מערכת: הצעה מנוסחת, מודעה שמסננת, דף שממיר וטלפון שמצלצל מהר. כשכל החלקים מחוברים, גם מי שלא חיפש עבודה עוצר לקרוא. ואם כל זה נשמע כמו הרבה עבודה, זה בדיוק החלק שאפשר להוריד מהראש. אני כבר בניתי את המסלול הזה יותר מפעם אחת, ואפשר פשוט לדבר.