בניתי לא מעט דפי נחיתה, וגם ראיתי הרבה דפים של אחרים. הדבר שהכי מפתיע בעיניי הוא כמה מעט קשר יש בין כמה שדף נראה טוב לבין כמה פניות הוא מביא. יש דפים מרשימים שמביאים כמעט כלום, ויש דפים פשוטים שעובדים מצוין.
ההבדל כמעט אף פעם לא נמצא בצבע של הכפתור או במספר המקטעים. הוא נמצא בשלוש השניות הראשונות.
מבחן שלוש השניות
אדם שלוחץ על מודעה מגיע לדף בלי סבלנות ובלי הקשר. בשלוש שניות הוא מחליט אם להישאר או לחזור. בזמן הזה הוא צריך לקבל שלוש תשובות: מה מציעים כאן, למי זה מיועד, ומה הצעד הבא.
הבדיקה הכי זולה שאפשר לעשות לדף קיים: לפתוח אותו בטלפון, להסתכל שלוש שניות, ולסגור. מי שלא מצליח לנסח אחר כך במשפט אחד מה הדף מציע, כנראה מצא את הבעיה. וזו כמעט תמיד הבעיה: הדף מסביר יפה, אבל רק אחרי גלילה.
לכן הכותרת הראשונה חייבת להיות המשפט הכי ברור בדף, לא הכי יפה. "דף נחיתה לעסק, באוויר תוך שלושה ימי עבודה" עובד טוב יותר מ"פתרונות דיגיטליים בגובה העיניים", כי אפשר לדעת מיד אם זה רלוונטי.
מטרה אחת, לא ארבע
דף נחיתה הוא לא אתר. אתר נותן לאנשים מקום להסתובב בו, ודף נחיתה מוביל לפעולה אחת. ברגע שיש בדף גם טופס, גם קישור לאתר הראשי, גם קטלוג להורדה וגם עמוד אודות, כל אחד מהם גונב תשומת לב מהשאר.
המבחן פשוט: מה אני רוצה שיקרה בסוף הדף הזה? אם התשובה כוללת מילה "וגם", כדאי לפצל לשני דפים. אחד לשירות, אחד לשירות השני. שני דפים ממוקדים מביאים יותר משדף אחד שמנסה לספר הכל.
הטופס הוא לא הזדמנות לחקור
כל שדה בטופס מוריד פניות. זו לא דעה, זו התנהגות: אנשים ממלאים טופס בטלפון, בין לבין, ואם הוא נראה ארוך הם דוחים אותו לאחר כך ולא חוזרים.
לכן כל שדה צריך להצדיק את עצמו:
- שם וטלפון: הכרחיים, ובלעדיהם אין פנייה.
- שאלה אחת מסננת: סוג העסק, עיר, או תקציב בטווחים. אחת, לא שלוש.
- כל השאר: לשיחה. אפשר לשאול הכל בטלפון, ואי אפשר לשאול כלום ממישהו שלא השאיר פרטים.
ועוד דבר קטן שנשכח: בעברית צריך לנקות מהשדות תווי כיווניות ורווחים נסתרים שמגיעים מהעתקה מוואטסאפ. בלי זה מיילים תקינים לגמרי נופלים באימות, והפנייה פשוט נעלמת.
מהירות, מובייל, ונגישות
רוב התנועה לדף נחיתה מגיעה מהטלפון, ולכן הדף נבנה קודם למובייל ורק אחר כך למסך גדול. תמונה כבדה שנטענת לאט היא לא בעיה אסתטית, היא פניות שלא נכנסו: מי שממתין לטעינה פשוט חוזר אחורה.
גם נגישות היא לא תוספת. דף שאי אפשר להגדיל בו טקסט או לנווט בו במקלדת מוציא מהמשחק חלק מהאנשים, ובישראל גם יש לזה דרישות. אצלי רכיב נגישות, עמודי תקנון ופרטיות והצהרת נגישות נכנסים לכל דף כברירת מחדל, לא כשדרוג.
מה שקורה אחרי הטופס מכריע לא פחות
כאן נשבר רוב הסיפור. הדף עובד, הפנייה נכנסת, ואז היא יושבת בתיבת מייל עד מחר. בינתיים אותו אדם השאיר פרטים בעוד שני מקומות, ומי שחזר ראשון קיבל את הלקוח.
לכן כל דף שאני בונה מסתיים באותה תשתית: הודעת הצלחה ברורה למי שהשאיר פרטים, מייל מעוצב שמגיע מיד למי שאמור להרים טלפון, והפנייה נשמרת במקום אחד שאפשר לעקוב אחריו. מהירות התגובה היא לרוב ההבדל הכי גדול בין דף שמביא לקוחות לדף שמביא רשימה.
ואם כל זה נשמע כמו הרבה, זו בדיוק הסיבה שיש לי מוצר כניסה מוגדר: דף נחיתה אקספרס, עמוד אחד עם כל התשתית הזאת בפנים, 990 ₪ בתוספת מע"מ. לא כי דף נחיתה צריך להיות זול, אלא כי הוא צריך להיות באוויר מהר ולהתחיל לעבוד.